<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"ו</h1>
<h2>דף לא.</h2>
והריני חוזר להזכיר כלל דיני מכירת בכור בקצרה. ואומר שהבכור קדושתו מרחם ונוהגת בזמן הזה וכל בכור תם שאין בו שום מום הרי הוא לכהן והוא רשאי למכרו אבל אין לו רשות לשוחטו לא הוא ולא הלוקח ממנו וכן אסור להשתמש בו שום תשמיש ואם מת קוברים אותו, כדאמרינן [מעשר שני פ"א מ"ב] הבכור מוכרין אותו תם חי או בעל מום חי ושחוט ואי אתרמי ביה מום הרי הוא נכסי כהן ויש לו לאכלו ולמוכרו למי שישחוט אותו ולמי שיאכלנו. ואין ב"ד רשאין להניחו לישראל לשחטו במומו אלא עד שיהא כהן עמו שיאמר אני מכרתיו, כדאמרינן [בכורות ל"ו ע"ב] אמר רב יהודה אין מתירין בכור לישראל אא"כ יש כהן עמו ומותר למכרן לכהן ולישראל יחדיו ואף על פי שאמרו [תמורה ח' ע"ב] אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור למכור הרי אמרו שאין הלכה כן ואמרינן [שם] מר זוטרא איקלע לבי רב אשי א"ל טעים מר מידי צבת ליה אומצא אמר ליה ליכול מר דמברי משום דבוכרא הוא א"ל מנ' לך הא א"ל מכהן זבנתה והא אמר רב חסדא מכהן לישראל לא א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ואסור למכור בכור לגוי בין חי בין שחוט בין תם בין בעל מום כל עקר וחלבו מותר למכרו לנכרי כדתנן במתני' כל פסולי המוקדשים נמכרים באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרה חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים.
<h2>דף לו:</h2>
והריני חוזר להזכיר כלל דיני מכירת בכור בקצרה. ואומר שהבכור קדושתו מרחם ונוהגת בזמן הזה וכל בכור תם שאין בו שום מום הרי הוא לכהן והוא רשאי למכרו אבל אין לו רשות לשוחטו לא הוא ולא הלוקח ממנו וכן אסור להשתמש בו שום תשמיש ואם מת קוברים אותו, כדאמרינן [מעשר שני פ"א מ"ב] הבכור מוכרין אותו תם חי או בעל מום חי ושחוט ואי אתרמי ביה מום הרי הוא נכסי כהן ויש לו לאכלו ולמוכרו למי שישחוט אותו ולמי שיאכלנו. ואין ב"ד רשאין להניחו לישראל לשחטו במומו אלא עד שיהא כהן עמו שיאמר אני מכרתיו, כדאמרינן [בכורות ל"ו ע"ב] אמר רב יהודה אין מתירין בכור לישראל אא"כ יש כהן עמו ומותר למכרן לכהן ולישראל יחדיו ואף על פי שאמרו [תמורה ח' ע"ב] אמר רב חסדא לא שנו אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור למכור הרי אמרו שאין הלכה כן ואמרינן [שם] מר זוטרא איקלע לבי רב אשי א"ל טעים מר מידי צבת ליה אומצא אמר ליה ליכול מר דמברי משום דבוכרא הוא א"ל מנ' לך הא א"ל מכהן זבנתה והא אמר רב חסדא מכהן לישראל לא א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ואסור למכור בכור לגוי בין חי בין שחוט בין תם בין בעל מום כל עקר וחלבו מותר למכרו לנכרי כדתנן במתני' כל פסולי המוקדשים נמכרים באטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרה חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים.
